כוחה של אמונה

מה בין אמונה מגבילה לאמונה מעצימה

״כי כמו שער בנפשו, כן הוא״

משלי כ״ג,ז׳

האם אמונותיכם הנוכחיות מחזקות או מחלישות אתכם?

פתחו הרגל, להתמקד בהשלכות אמונותיכם.

האם הן מחזקות את יסודותיכם,

באמצעות הנעתכם לפעולה

בכיוון הרצוי לכם.

ראשית נגדיר מושגי יסוד עליהם מתבסס פוסט זה.

· אמונה - תפיסה בסיסית שלאורה אדם מכוון את עצמו.

· אמונה מעצימה - תפיסה ביחס לעצמנו או לעולם, המרחיבה אותנו ומחזקת את כוחנו.

· אמונה מגבילה - תפיסה ביחס לעצמו או לעולם, המצמצמת אותנו ומחלישה את כוחנו.

· מציאות - שיקוף חיצוני למארג התפיסות והרגשות שלנו.

· אשליה - בריחה ממפגש עם המציאות הפנימית שלנו באמצעות רעיון שמסיח את הדעת ממנה.

בין אמונה ומציאות

כבני אדם, אנו בנויים במערכת של אמונות. יש לנו אמונות כלפי כל דבר במציאות.

למעשה, אמונה היא האופן שבו המציאות הגשמית נבראת בכל רגע עבור הייצור האנושי.

האמונה מורכבת משלושה רבדים:

רבות מן האמונות שאנחנו מחזיקים בהן משרתות אותנו בתוך המציאות הגשמית.

האנושות הוכיחה פעמים רבות כי האמונות שנתפסו כאובייקטיביות לא היו נכונות,

כמו האמונה בכך שכדור הארץ שטוח ובכך שהשמש מסתובבת סביבנו.

גם המציאות האישית שלנו פעמים רבות מראה לנו שמה שהתרחש בעבר,

הוא לאו דווקא שמתרחש בהווה שלנו.

לדוגמא, יכול להיות שבביה"ס לא היינו טובים בלימודים

ופיתחנו את האמונה שאיננו מוצלחים, בצבא היינו מפקדים ועתה עושים חייל בהייטק,

מה שמשנה את האמונה שלנו לכך שאנו יכולים להצליח בכל דבר שבאמת יעניין אותנו.

אנו עשויים גם לראות שמה שהוא עובדה עבור אדם אחד,

עשוי שלא להוכיח את עצמו עבור אדם אחר.

המציאות האובייקטיבית היא נזילה וגמישה,

הרבה יותר ממה שאנחנו נוטים לתפוס ולהאמין.

​״כל פריצת דרך אישית מתחילה בשינוי אמונות.

אם נקשר כמות מספקת של כאב לאמונה ישנה , נשתנה.״

מספרו של טוני רובינס ״להעיר את הענק שבפנים״

איך משנים אמונה מגבילה?

כאשר אנחנו מזהים אמונה שמגבילה אותנו ואנו רוצים לעשות שינוי,

עלינו להתבונן פנימה, לגיס את הלהט הרגשי שלנו שמכניס אותנו לפעולה,

שמניעה אותנו להדוף את המכשולים שבדרך.

ואיך נוצר השכנוע הפנימי?

חוויות העבר יצרו את האמונות שלנו. 

כל ההתנסויות והאינטראקציות שלנו בנו בנו מערכת אמונות בנוגע לטיבו ואופן פעולתו של העולם, וכן לגבי זהותנו העצמית על כלל יכולותינו ומגבלותינו. 

אם דבר מה קרה בעבר,

אנחנו לרוב מסיקים שהוא כנראה יקרה גם בעתיד,

ואנחנו מחזיקים את התדר של האמונה הזו בתוכנו.

באופן זה, חוויות העבר שלנו למעשה שולטות באופן נרחב באפשרויות שעומדות בפנינו בהווה ובעתיד.

אם אנחנו רוצים לשנות אמונה מגבילה, עלינו למנף את עצמנו באמצעות שכנוע פנימי.

במודל ה- ש״ף (שכנוע פנימי) 4 צעדים:

1. גיבוש אמונה בסיסית חדשה

2. חיזוק האמונה החדשה על-ידי התייחסויות רגשיות חדשות.

3. ליצור תמונת מחיר להפעלה היוצרת להט רגשי (המחיר שנשלם אם לא נשנה)

4. להגדיר צעד ראשון קטן

מודל ש״ף

אמונות מגבילות ואמונות מעצימות

אם אדם מאמין שעליו לפעול באופן מרצה כלפי אדם או אנשים אחרים,

תיחלש מאוד אמונתו בכוחו להשפיע על מציאותו ולבחור את מהלכיו באופן עצמאי.

מהלך פנימי זה יוצר אמונות ודפוסי חשיבה אוטומטיים. 

אדם עשוי שלא להבחין בכך שמערכת האמונות שלו ונקודות המוצא שלו לגבי מה שעליו לעשות,

הם מארג של קולות וכוחות חיצוניים שפעלו עליו ונחקקו בתוכו, ולא קולו שלו עצמו.

בגלל שאנחנו מתחילים את חיינו כייצורים חסרי אונים, שתלויים באחרים, וחסרי זהות או הכרה משל עצמנו, מהלך זה קורה כמעט אצל כולנו. כל אדם נולד וגדל בסביבה של מבוגרים בעלי תפיסות ואמונות משלהם, שהם פעלו לאורן והנחילו בו כאילו הן אובייקטיביות או כאילו הן אמונות של אותו אדם עצמו.

זוהי נקודת מוצא שעלולה להגביל את הבחירה החופשית באופן ניכר, ולאדם הבוגר ההזדמנות לפרום את המארג שנרקם בו על ידי כוחות חיצוניים אלה, ולגלות את טיבו העצמאי והחירותי שלו עצמו. בצורה זו הוא פותח את מנעד האפשרויות שבבחירה החופשית שלו, ומעצים את כוחו לברוא את המציאות שהוא באמת רוצה עבור עצמו.

כאמור, אמונות נרחבות ומכוננות ביותר עשויות להיות שגויות, והמציאות גמישה הרבה יותר ממה שגדלנו להאמין. עשוי להיות לנו מועיל יותר לראות את מערכת התפיסות שלנו לגבי המציאות כמערכת של אמונות ולא כידיעות אובייקטיביות. מפרספקטיבה זו נוכל למדוד את האמונות שאנו מחזיקים בהן לא על פי מידת "אמיתותן" האובייקטיבית, אלא על פי מידת התועלת שלהן עבורנו.

דרך טובה למדוד את מידת התועלת של אמונה מסוימת, היא לשאול את עצמנו האם אמונה זו מזמינה אותנו להתרחב, להתעצם, להגשים עוד את עצמנו ולסמוך על עצמנו? הוא שהיא מגבילה אותנו ומצמצמת את האמון שלנו בעצמנו ובכוחנו?

כאב ועונג מעצבים את כל התנהגותינו והם אלו שעשויים לשנות אותה.

לעיתים קרובות אנו מתקשים לגרום לעצמנו להשתנות,

מפני שיש לנו רגשות מעורבים בנוגע לשינוי.

מצד אחד, אנו רוצים להשתנות.

‏מצד שני, היינו חוששים שינוי.

כשרגשות מעורבים, אנו מקשרים כאב ועונג לשינוי,

תהליך הגורם למוחנו להסס בקשר לפעולה שעליו לנקוט, ומונע מאיתנו לנצל את מלוא משאבינו על מנת לבצע את סוג השינויים העשויים להתרחש בין רגע,

‏כיצד ניתן לשנות מצב זה?

אחד מן הדברים היכולים להשפיע כמעט על כל אחד

הוא הגעה לסף הכאב.

‏

‏יוםאחד, הופך הכאב הכרוך במערכת היחסים השלילית או ההתנהלות המזיקה

להיות גדול יותר מהפחד מפני הבלתי ידוע, וכך חוצים את הסף ומבצעים את השינוי.

‏התנופה היעילה ביותר שתוכלו ליצור עבור עצמכם,

היא הכאב הנובע מבפנים, לא מבחוץ.

הידיעה כי נכשלתם בעמידה באמות המידה שלכם, עבור חייכם היא הכאב העילאי.

הכאב הוא הדרך העוצמתית ביותר לשינוי אמונה.

הפחד מאשליה

כשמשנים אמונה צף ועולה פחד גדול מפני אשליות,

כי האמונות שאנחנו מחזיקים בהן במשך זמן רב, הן העוגן החזק ביותר של זהותנו העצמית.

פרימה שלהן עשויה להותיר אותנו על חבל דק של אמונה בלתי מוכחת לתקופה מסוימת,

עד שהחבל מתרחב על ידי המציאות החדשה שתתחיל להיעשות לקרקע יציבה עבורנו.

מה ההבדל בין אמונה לאשליה?

אשליה היא בריחה ממפגש שלנו עם עצמנו.

כלומר,המציאות הפנימית שלנו, באמצעות רעיון שמסיח את הדעת ממנה.

אמונה מעצימה היא אמונה המיושרת עם המהלך הפנימי שלנו,

המבקש להעצים את חירותנו ואת כוחנו.

אותה תפיסה עשויה להיות אשליה עבור אדם אחד

ואפשרות אמיתית בשביל אדם אחר, או עבור אותו אדם בתקופה אחרת של חייו.

השאלה איננה האובייקטיביות של אותה אפשרות,

אלא היחס בינה לבין המקום הפנימי שאדם שוהה בו.

איך נדע אם השינוי ואימוץ אמונה חדשה הוא מהלך שטוב עבורנו

ולא אשליה או הכנה לנפילה לתהום? 

האיתות הטוב ביותר לכך שאמונה מסוימת מיושרת עם המהלך הפנימי שלנו,

הוא לבדוק האם אנו מכוונים את עצמנו מתוך הרצון הפנימי שלנו,

או מתוך שאיפה לריצוי של אדם, רעיון, או אנשים אחרים.

רוב מערכות האמונות המגבילות שבתוכנו,

הן למעשה התוויות שלנו כיצד לרצות אנשים או כוחות חיצוניים מאיתנו.

אם אנו מכוונים את עצמנו לרצות דבר מה חיצוני מאיתנו על חשבון הרצון העמוק שלנו, אנחנו מתרחקים מהציר הפנימי שלנו, מחלישים את עצמנו ומתרחקים מהגשמת הייעוד שלנו.

כאשר אנחנו מכוונים את עצמנו מתוך הרצון שלנו עצמנו,

ישנה תחושה שאנו מוכנים לשאת בכל תוצאה שתהיה בגלל שהחזקת האמונה המגבילה מצמצת אותנו ואת חירותנו כל-כך, שעדיף לנו לשאת תוצאות בלתי נודעות מאשר להחזיק בה. במצב זה אנו מניחים את עצמנו לחלוטין בהווה ונותנים תוקף מלא למהלך הפנימי שלנו כמכונן העצמתי ביותר של מציאותנו.

איך נוכל להשתחרר מהאמונות המגבילות שלנו, ולהיפתח לאמונות מעצימות?

לאחר שאנו יוצרים שינוי,עליינו לחזק אותו מיד.

לאחר מכן, עליינו להתנות את מערכת העצבים שלנו

להצליח לא רק באופן מידי, כי אם באופן מתמיד.

בדומה לפסנתר שיש לו מיתרים חזקים מאוד

כדי לשמר בהם רמת מתח מושלמת

צריך להתנות אותם ברמה הנדרשת למושלמות

כלומר, לחזור ולהדק אותם מחדש על בסיס קבוע

עד שהמיתר מאומן להישאר ברמה הזו.

זו נקראת שיטת הנ״א (התניה- נוירו-אסוציטיבית)

תהליך הדרגתי העשוי להתנות את מערכת העצבים שלכם

לקשר עונג ‏לאותם דברים שאתם רוצים לשאוף אליהם,

וכאב לאותם דברים שעליכם להימנע מהם

כדי לזכות בהצלחה מתמדת בחייכם,

ללא מאמץ מתמיד או אף הפעלה מתמדת של כוח רצון.

אנו יכולים לנתח את בעיותינו במשך שנים, דבר אינו משתנה עד שנשנה את התחושות

שאנו מקשרים לחוויה המערכת העצבים שלנו.

שלושה צעדים לשינוי:

בכל פעם שאנו חווים כמות משמעותית של כאב או עונג, מחפש המוח שלנו את הסיבה, ומתעד אותה במערכת העצבים שלנו,

על מנת לאפשר לנו להגיע להחלטות טובות יותר בנוגע למעשינו בעתיד.

כל פעם שאתם חווים כמויות משמעותיות של כאב או עונג,

מחפש המוח מייד את הסיבה.

הוא משתמש בשלושת הקריטריונים הבאים:

עם כך, שינוי אמונה דורש התנהגות והרגל חדש

"תחילתו של הרגל דומה לחוט בלתי נראה ,

אך בכל פעם שאנו חוזרים על המעשה ,

אנו מחזקים את החוט ומוסיפים לו סיב נוסף ,

עד אשר הוא הופך לכבל אדיר הכובל אותנו באופן בלתי הפיך ,

במחשבותינו ובמעשינו "

אוריסון סווט מארד

‏אם ברצוננו לשנות את התנהגותנו,

אין אלא דרך יעילה אחת לעשות זאת:

עלינו לקשר תחושות בלתי נסבלות מיידיות של כאב להתנהגותנו הישנה,

ותחושות מדהימות ומיידיות של עונג להתנהגות החדשה.

אחד העוגנים החזקים ביותר של מערכת האמונות שלנו היא בתוך השפה והדיבור שלנו.

מילים עצמן הן למעשה מערכת אמונות שקושרת בין סמלים צליליים וויזואליים לבין עצמים שסביבנו. אנו קושרים כל הזמן מילים עם מהויות רעיוניות ואמוניות. כאשר אנחנו אומרים דברים, אנחנו מחזקים אותם. אם אנו מספרים לנו ולאחרים שאנחנו מוגבלים ולא יכולים לממש מה שאנחנו רוצים ומסבירים למה, אנחנו מחזקים את המציאות המגבילה הזו. אם אנחנו מספרים שאנחנו בדרך למקום חדש ורענן והולכים לכונן זאת במציאות שלנו, אנחנו מחזקים את היותנו בדרך לשם.

כולנו צריכים מילה,על מנת לעגן את עצמנו לשיפורים מתמידים ובלתי פוסקים.

כאשר אנו יוצרים מילה,אנו מקדדים משמעות ויוצרים שיטת מחשבה.

המילים שבהן אנו משתמשים בהתמדה,יוצרות את מרקם דרך מחשבתנו,

ואף משפיעות על קבלת ההחלטות שלנו.

ומכאן נדרשת תשומת לב למה שאנחנו מספרים על עצמנו, על מציאותנו האישית, על אנשים אחרים ועל המציאות באופן כללי, יכולה לשפוך הרבה אור על מערכת האמונות שלנו. שינויים שנעשה במוקד זה יכולים לחולל פלאים במציאות הפנימית שלנו ובמציאות החיצונית שהיא מזמנת.

ששת צעדי ההתניה לפי שיטת הנ״א (התניה- נוירו-אסוציטיבית),

ליצירת כביש מהיר וישיר-

*ליציאה מכאב *להגעה לעונג *ללא סטיות מחלישות מהדרך.

כל מעשינו נועדו על מנת להימנע מכאב או להשיג עונג,

אך אנו יכולים לשנות באופן מיידי את אמונותינו בנוגע לגורמים,

אשר יובילו לכאב או לעונג באמצעות כיוון מחדש שלנקודות המיקודשלנו

ושינוי מצבנו המנטלי- ריגשי-גופני או שינוי האופן בו משתמשים בגוף פיסית.

אתן דוגמא:

אחד הלקחים הראשונים שלמדתי כשהתחלתי ללמוד לרכב על אופניים.

להתמקד למקום אליו רוצים להגיע,

ולא בדברים שמפניהם פוחדים.

אם מתחילים להחליק ולאבד שליטה,

הנטייה כמובן להביט לקיר, לעמוד, לעץ...

אם ממשיכים להתמקד בו, בדיוק לשם מגיעים.

רוכבים ונהגים יודעים שהם מגיעים אל המקום שהם מביטים,

נוסעים בכיוון שבו הם מתמקדים.

כשמתמקדים בפחד אז מתרסקים עליו

אבל התמקדות בהתבוננות לכיוון שאליו צריך להגיע

אינה מונעת את ההחלקה, היא מונעת את ההתנגשות וההתרסקות

והכי חשוב נותנת הזדמנות לצאת ללא פגע.

כלומר, באמצעות שימוש בגוף פיסית יצרנו מיקוד!

זו כוחה של התנועה-

הרגש נוצר על ידי תנועה.

כל מה שאנו מרגישים, הוא תוצאה של האופן שבו אנו משתמשים בגופנו.

גופכם מוביל את רגשותיכם!

מדענים אומרים לנו כבר שנים ארוכות, שהעולם שלנו כולו בנוי מחומר או אריג שנקרא אנרגיה. על פי "חוק שימור האנרגיה", אנו יודעים כי לאנרגיה יש כמה תכונות מרכזיות:

היא תמיד תהיה בתנועה,

היא תמיד הייתה קיימת ותמיד תתקיים,

ואין אפשרות "למחוק" או לבטל אותה,

אלא רק להזיז אותה ממקום למקום, או להחליף אותה באנרגיה אחרת.

כך תנועת הגוף משמרת המיקוד והרגשות שלנו.

מה תגובת המציאות לשינויי אמונות?

חוק המשיכה נחשב  לחוק טבע  ניטרלי, שתפקידו להניע את האנרגיה. ניטרלי כלומר הוא אינו מתחשב בטוב או רע, במה שמזיק לנו או מועיל לנו, ברוחני או בחומרי. הוא שייך לאותם חוקים דטרמיניסטיים של היקום, והמשמעות שלו, היא שכל מה שדומה אנרגטית בתדר או ויברציה (רטט), יימשך זה אל זה.

מאחר וגם למחשבות יש אנרגיה (כי מחשבה יוצרת פעילות חשמלית במוח), הרי שגם מחשבה מסוימת, תמשוך מחשבה בעלת תדר דומה, ובאותו האופן בדיוק, גם רגש ימשוך רגש דומה.

לכן כל מה שאנו מתמקדים בו, על פי חוק זה, למעשה"יימשך" אל תוך חיינו.

ועל זה מבוססת הנחת היסוד בשיטת ה-NLP

״האנרגיה זורמת לאן שתשומת הלב מתמקדת.״

כאשר אנחנו מחזיקים בתוכנו באמונה כלשהי, אנו מושכים אלינו מציאות בעלת אותה איכות, שלמעשה פועלת "להוכיח" את אותה אמונה.

לאחר שמשנים אמונה באופן עמוק, אין על המציאות אלא להתיישר עם אופיה של האמונה החדשה. במקרים נדירים אנו עושים זאת באופן שלם ומיידי, כך שהמציאות משתנה בין רגע.

לרוב, בעודנו בתהליך של שינוי אמונה, אנחנו למעשה מהדהדים לייקום תדר של שינוי,

ועוד לא את טיבה של האמונה החדשה.

לכן הייקום יהדהד לנו חזרה אנרגיה של שינוי, הדומה למשמעות הפנימית של שינוי זה בעבורנו.

​במילים אחרות, אם זהו שינוי הדורש מאיתנו אומץ,

סביר להניח שאנו נמשוך התרחשויות שיחוו אצלנו כמאיימות. 

זוהי תקופת התארגנות מחודשת של האנרגיה שלנו,

והיא דורשת נחישות מיוחדת להמשיך באותו הקו על אף האתגרים.