• מוניקה ידלין

איך חרם ונידוי חברתי גורם לילדך/ לילדתך להרגיש?




לפי הגדרת מילון, חרם מוגדר כדחייה או נידוי חברתי, המאורגן ומתוכנן על ידי רוב בקבוצה חברתית מסוימת כלפי חבר אחד בתוכה. הוא בא לידי ביטוי בהרחקה, נידוי, אלימות מילולית, לעיתים פיזית, לעג ועוד דברים לא נעימים שמתלווים.

רוב החרמות באים לידי ביטוי בגילאים של יסודי וחטיבה.

לפי מחקרים, ב-60% מהכיתות בבתי ספר התרחש לפחות תהליך של חרם נקודתי כלפי אחד מהתלמידים. על פי נתונים של מרכז טאוב, תקופת השיא של חרמות כיתתיים היא השנתיים האחרונות של בית הספר היסודי. לאחר מכן מסתמנת ירידה הדרגתית בשיעור תהליכי חרם בכיתה.

לרוב אנו מגלים את עוצמת החרם-

📌בימי הולדת

📌בחגיגת בר/בת המצווה

📌באירועים שונים

📌במסגרת הלימודית עצמה בבתי הספר.

על חלק קטן מאוד מהסיפורים אלה,

אנו שומעים בשל פוסטים ברשתות החברתיות,

אבל עבור חלק גדול מהילדים ובני הנוער- סיפורם לא מסופר.

מאחר שפעמים רבות מעדיף הילד שלא לשתף הוריו מסיבות שונות, כמו מבוכה ובושה מהמצב. הילד, בעיקר המתבגר, עשוי גם להרגיש שההורים לא יוכלו לסייע לו במצבו.

תפקיד ההורים הוא להיות קשובים ומודעים לשינויים בהתנהגות ילדם/ילדתם:

  • האם הילד משתף במשימות ואירועים כיתתיים ומחוצה לה?

  • האם הוא מבקש להיעדר מבית הספר לעתים תכופות?

  • האם הוא ביקורתי ושיפוטי כלפי עצמו? האם הביקורת העצמית היא שלילית?

שימו לב,אם הילד עצבני, שפוף, שקט מהרגיל, לא מרוכז, מופנם וכדומה-

שאלו שאלות מנחות, ובמקביל בדקו את הרשתות החבריות וקבוצות הווטסאפ של ילדכם/ילדתכם החרם בעידן הדיגיטלי מוצא מהר מאד את מקומו במדיה החברתית. זהו כלי שבאמצעותו יכולים ילדים להעצים את החרם, לשלוח הודעות פוגעניות, להשמיץ, לבייש ולהשפיל את הילד/ה, מבלי שתהיה לו כל שליטה על התכנים. זהו כדור שלג שאם לא ייעצר בזמן, ישפיע באופן קשה עוד יותר על הילד המוחרם, החי בעידן בו המדיה החברתית מהווה לו מרכז חיים משמעותי, כמו הכיתה שלו/שלה.

נראה גם כי תופעת החרמות, הבריונות והאלימות בכללותם-

הפכו למכת מדינה.

הבעיה היא של כולנו הורים, אזרחים, בני אדם!

אבל מי שצריך את העזרה המיידית הוא מי שחווה ומתמודד עם חרם ונידוי חברתי.

חרם היא מילה הטעונה בפחד, בהזדהות ובכאב.

היא מייצגת את אחד הפחדים הנפשיים הקדומים ביותר לאדם - הדרה, דחיה, נידוי והיעדר קבלה חברתית מכאיבים והרסניים, לעיתים יותר מכל חוסר אחר.

מבחינה פסיכולוגית, ההיבט הקשה ביותר בחרם אינו ש"לא מדברים איתי",

אלא שגורמים לי "להרגיש שאני לא קיים".

חווית ההתעלמות מצד אחרים מעוררת תחושות אימה ומצוקה עצומות,

כי למרות שיש המון אחרים סביבי, אף אחד מהם אינו רואה אותי ואינו מתייחס אלי.

אל חווית השקיפות מתלווה נידוי שמתבטא בהוקעת הילד המוחרם מכל פעילות, חברתית או לימודית, בכיתה ומכל פעילות חברתית מחוצה לה. המצב עלול לגרום לתחושת אפסיות שבוא לידי ביטוי במופנמות הילד המוחרם, חוסר רצון להגיע לבית הספר ופשוט להעלים את עצמו ככל הניתן.

שיימינג מאורגן או חרם כיתתי שמתארגן בגיל בית הספר היסודי כבר ייתקל במידה זו או אחרת של התנגדות מוסרית בקבוצה חברתית שנות התיכון.

אבל הנטייה ל׳עליהום׳ אינה חולפת באף גיל. מחקרים מראים שכבר מגיל ארבע ילדים מראים סימנים של שמחה לאיד, בעיקר כאשר הם מאמינים ש״מגיע לילד אחר״ לשלם מחיר על התנהגות שלילית.

חרם מערב לעיתים שינאה עיוורת, בעיקר במדיה החברתית.

שינאה היא רגש אנושי שקשה לנו מאוד לקחת עליו בעלות בזמן אמת וגם בדיעבד.

כשרואים את הילד מדוכדך או מסתגר בחדרו ולא תמיד ברור מה עובר עליו.

הילדה סובלת בכל רגע כשהיא בבית הספר ומתבודדת, בוכה וכואבת.

החיוך והעיניים הנוצצות של ילדך / ילדתך כבו.

הילד מספר שהוציאו אותו מקבוצת הווטסאפ הכתתית או החברית, חסמו אותו באינסטגרם.

הנערה מספרת שלא הוזמנה לפעילויות חברתיות.

הנער/ מערה מספר/ת על השפלות בכיתה, אלימות מילולית קשה, התרחקות פיזית מחברים שהיו עד עכשיו קרובים לו, התעלמות מנוכחותו של הנער/ה, לעג לנער/ה, הקנטה, הלשנה, הצקה, שימוש בשמות גנאי, עלבונות.

ויש מי שהחרם כלפיו בא לידי ביטוי במכות, אלימות, התעללות (גם הקלות שביניהן)

ילדים בגיל בית הספר היסודי עדיין לא בשלים מספיק, ברוב המקרים, כדי להבין את המשמעות המוסרית של חרם והשלכותיו על המוחרם. בגיל תיכון עשויה התמונה להשתנות מעט, למרות שהתופעה קיימת, גם אם בממדים קטנים יותר, גם בגיל העשרה..

בעוד שמבוגרים החווים נידוי חברתי או חרם כזה או אחר, מסוגלים להתמודד עימו באמצעות מנגנוני הגנה שהתפחתו וגיבשו את אישיותם, יחד עם היכולת לזהות את מצוקתם ולבקש עזרה במידת הצורך, הרי שבקרב ילדים ומתבגרים המצב שונה. עבורם, הכיתה והחברים מהווים מרכז חיים משמעותי ומלוא הווייתם מתנקזת לקבוצה החברתית שלהם. הם מתקשים, בניגוד למבוגרים, להבין את המצב ולהתמודד עימו בעצמם. החרם מקבל מימדים חסרי פרופורציה ומפחידים, עד כדי השפעה על ההתפתחות האישית, הבטחון והדימוי העצמי שלהם ועם השלכות שונות בטווח הקצר והארוך.

נוכחות והתערבות הורית, היא חיונית להבטחת שלומו של הילד ותחושת הבטחון שלו שאינו לבד וש"רואים אותו" . למרות התחושות ההוריות הקשות - מאחר וההרגשה היא שאין מה לעשות - ההרגשה הזאת שהידיים כבולות, חוסר אונים, תסכול, כאב ועצב.

חרם קורה לפעמים ולא תמיד ניתן להגיד ׳למה׳ ולהבין מה המקור שלו ומתי החל.

העיסוק ב-׳למה׳ לא רק שאינו תורם הוא מבזבז משאבי התמודדות, הפוקוס שלכם צריך להיות על סוג ואופי הקשרים שילדכם/ילדתכם יוצרים עם הסביבה.


מוכר לך?

האם גם ילדך/ילדתך חווה חרם ונידוי חברתי?

האם ליבך נקרע יחד עם הביטחון והדימוי העצמי שלו/שלה?

אפשר לשקם את הדימוי העצמי ולפתח ולטפח בטחון עצמי, ניתן למצוא אור באפלה!

התפקיד שלנו ההורים הוא לנסות לבדוק יחד עם הילד כיצד הוא נתפס על ידי אחרים,

בעדינות רבה, ובכך לנסות להעיר את תשומת לבו לסוג הקשרים שהוא יוצר עם הסביבה.


שימו לב!

אל תכעסו אם הילד/הילדה נלחמים בחזרה או מרצים או מנסים למצוא חן - לא לכעוס על כך שהילד/הילדה מראים חולשה.

דבר שני שהוא חשוב מאוד, תעדכנו את הילד/הילדה לפני נקיטת כל פעולה.


הטיפ שלי לכם:

היו עם היד על הדופק, ופתחו את החוסן הנפשי של הילד/ה שלכם באמצעות ההתנהלות הבאה:


1.בירור ובדיקה מול הורים של חברים קרובים, אם יודעים/שמעו משהו,

חייב לשמור על דיסקרטיות מוחלטת מול הילדים.

2. חשוב לפעול בזמן אמת וקרוב ככל שאפשר לזמן בו החל החרם בצורה קרה ושקולה.

תנשמו עמוק ותחכו 24 שעות לפני שתגיבו, על מנת לתכנן את דרך הפעולה ולא לפעול מתוך תחושת כאב, זעם ועלבון.

3.בקשו מילדכם / ילדתכם לדבר על הרגשות והמחשבות שלהם, לתאר אותם ולתת להם שם.

4.סיפורים ומטאפורות עובדים מצוין ולכן חפשו סיפורים וסרטים מותאמי גיל כבסיס ליצירת הזדהות עם גיבור הסיפור/הסרט שיאפשר ניהול הסברה מה בין שנאה לבין קבלה חברתית ובכך להפחית הבהלה והחרדה.

5. צרו עולם חברתי אלטרנטיבי עבור ילדכם/ילדתכם.

לפני מספר חודשים אימנתי נערה מדהימה שעברה חרם ונידוי חברתי שבעקבותיו חוותה טראומה.

לאחר הכרה שלה בעוצמות וביכולות שלה.

חיזקנו את הבטחון והדימוי העצמי שלה.

ואז יחד בדקנו אפשרויות ליצירת עולם חברתי חדש בו תוכל ליצור היכרויות וחברויות חדשות ממקום עוצמתי. היא בחרה להגיש מועמדות לתוכנית ״יזמות״, שמגיעים אליה תלמידים מכיתות שונות בשכבת הלימודים שלה ובמסגרתה היא פגשה בני נוער מרחבי העיר ומהארץ כולה.

6. אדם שעובר חרם צריך הבנה והזדהות, הימנעו מרחמים, ביקורת ושיפוטיות.

שדרו אמון ביכולות שלו לגדול ולצמוח מהחוויה.

7. בתאום עם הילד/הילדה וודאו שהחרם לא קיים במדיה החברתית.

8. תנו תחושת בטחון לילדכם /ילדתכם, אמרו לו שאתם יודעים כמה קשה לו ואתם שם בשבילו ותעשו כל שביכולתכם כדי להקל על הסבל שלו.

9.בשלב זה, סביר להניח שאתם כבר מכירים את כל הסיפור, צרו סיפור עם פרשנות אחרת לאירועים. (ילדי הכיתה, עושים חרם ברוב המקרים, כשהם מונעים מרגשות כמו קנאה, פחד, כעס או תחושת איום שהם חווים מהילד/ה ש"סימנו" כאובייקט לחרם).

10. תהוו לילדכם/ילדתכם קרקע בטוחה ואיתנה עליה הם יכולים לסמוך ברמה שלא רק תשרדו את החרם אלה תצמחו ותגדלו ממנו.


חשוב לציין שקיים גם נידוי וחרם חברתי אצל מבוגרים, שיכול לנבוע משתי סיבות:

רשעותם של קבוצת מבוגרים כלפי אדם מסוים בסביבתם או אנשים עשויים להיות מוחרמים גם משום שהם בעלי מיומנויות חברתיות לקויות.

יחד עם זאת, אין זה אומר שהאדם שנפגע מחרם הוא האשם במצב, שכן הבריונים תמיד אחראים להתנהגותם שלהם.

ניתן להימנע ממצבים של נידוי חברתי, באמצעות פיתוח כישורים חברתיים בריאים ולחזק את מאפייני האישיות הנחוצים לשם התמודדות עם חרם חברתי.בזכות פעולה זו, על ידי רכישת דפוסי חשיבה והתנהגות מועילים יותר בהתמודדויות חברתיות.

חשוב לציין, כי מחקרים רבים מצאו שתסמינים של נידוי חברתי עשויים להכאיב לסובלים מהם בדיוק כמו פגיעה גופנית חמורה, לכן הימנעו מלהמעיט בכאבם של המתמודדים עם חרם.

לעומת זאת, הקדישו להם תשומת לב מרבית, גלו כלפיהם אמפתיה וחמלה, אפשרו להם לבטא את עצמם באופן חופשי, הציעו סבלנות והפגינו אהבה ללא גבולות.


מכירים חברים או בני משפחה שהנושא עשוי לעניין אותם?

שתפו כדי שהפוסט הזה אולי יוכל לעזור להם וכמובן אל תשכחו לשמור.



3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול