"סליחה אם פגעתי"
מנטרה החוזרת על עצמה מידי כיפור.
אנו מבקשים מחילה מהקרובים אלינו,
אבל מה עם סליחה לעצמנו?
אם נבדוק את עצמנו עמוק פנימה, אז נגלה שאנחנו אמנם רחומים וחנונים כלפי אנשים כמעט זרים, ובכל זאת כלפי האדם החשוב ביותר בחיינו, אנחנו, אנחנו מתנהגים בקשיחות ואף באכזריות רבה:
הלקאה עצמית,
רגשות אשם,
כעס
ושיפוט מוגזם
הם דיירי קבע אצל רבים מאתנו,
והם פוגעים לא רק באיכות החיים ובשמחה שלנו,
יש והן גורמות לנו להימנעות מפעולות מסוימות,
רק בגלל ייסורי המצפון שמגיעים אחריהן.
סליחה ומחילה אינן פעולות הטבועות בנו וצריך לתרגל אותן,
ממש כמו שריר רפוי, שאנחנו מתאמנים כדי לחזק ולפתח אותו.
אז איך עושים את זה?
מאמצים שלוש אמונות יסוד מעולם ה-NLP -
1.מאחורי כל התנהגות קיימת כוונה חיובית עבור עצמנו:
אמונה זו מפרידה את ההתנהגות עצמה מהכוונה שמסתתרת מאחוריה וטוענת שמאחורי כל התנהגות שלנו, בכל זמן ובכל מצב, יש כוונה לעשות טוב לעצמנו.
ניתן להרחיב בפוסט שכתבתי בנדון-
2. בכל רגע נתון אנחנו פועלים הכי טוב שאנחנו יכולים:
הנחת יסוד זו גורסת שבכל רגע בחיים אנחנו בוחרים, מחליטים ופועלים הכי טוב למען עצמנו, בהתאם לידע ולכלים שעומדים לרשותנו באותו זמן. כלומר,
החוכמה שבדיעבד היא לא חוכמה.
לדוגמא, נסעתי על כביש 6 לכיוון באר שבע במחלף בית קמה ה- waze הוריד אותי ימינה לכביש 264, אני בחרתי להמשיך ישר ונתקעתי בפקק ארוך ומייגע בצומת להבים-רהט. ככל שהדקות נקפו נכנסתי להלקאה עצמית, שאלתי את עצמי איך לא בדקתי את המסלולים ב- waze קודם ובעיקר התמלאתי ברגשות אשם על כך שלא בחרתי בדרך שה- wazeהוריד אותי. אבל אם אזכר שבאותו הרגע שבו ביצעתי את הבחירה, פעלתי בהתאם למידע שהיה ברשותי באותו רגע ממש, בחרתי את הכי טוב שיכולתי, בהתאם לאותה נקודת זמן.
כי ראיתי שהתנועה זורמת וכביש 40 ריק, לעומת כביש 264 שהוא פחות בטיחותי וידידותי למשתמש.
אימוץ האמונה הזו יוצר שקט נפשי שממנו אפשר לצאת לפעולה,
במקום לבכות על החלב שנשפך, נפעל לשינוי המצב הנוכחי.
3.אין כישלון, אלא רק משוב לצמיחה:
הנחה זו גורסת שאין דבר כזה טעות או כישלון מכיוון שמכל דבר אנחנו לומדים וצומחים הלאה ואף פעם לא מאוחר מדי ללמוד.
ניתן להרחיב בפוסט שכתבתי בנדון-
אם אין מחילה, יש מחלה!
ביום כיפור אנחנו נוהגים לבקש מחילה מהקרובים אלינו,
השנה אל תשכחו למחול גם לעצמכם.
בהצלחה