נולדתי בארגנטינה והורי העניקו לי שני שמות גרסיאלה , מהמילה gracias
שמשמעותה תודה ומוניקה מהמילה muñeca בספרדית בובה.
כשהייתי בת שלוש עלינו לארץ ונציג משרד הפנים החליט שהשמות שהורי העניקו לי באהבה קשים להיגוי ובמדינת ישראל שמי יהיה גילה!
הגעתי לגן ילדה עם צמה ארוכה, אוהבת במה,יפה אבל שמנמונת.
הילדים עם מיוחד במינו הדביקו לי הכינוי- פילה!
ליבי נשבר מהעלבון ודמעות רבות הזלתי...
מגיל עשר התחלתי במסע מפרך לרדת במשקל.
מסע עם עליות חדות כל פעם למצוק גבוה יותר ואז ירידות בקצב איטי כי הגוף התרגל והפך חסכני.
כנאמר בשיר ״ ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה...״
פינג פונג עולה ויורדת, יורדת ועולה.
עשיתי כל דיאטה אפשרית שמוכרת ולא מוכרת לכם חוץ מניתוח בריאטרי-
מרזי מורית, שומרי משקל, דיאטקלאב, רבין, חרמוני, דאש, פלאו, צום שומנים, דיאטת חלבונים, דיאטת פחמימות, דיאטת סוג דם, דיאטת מרק כרוב, דיאטת אתקינס, דיאטת כריכים ועוד היד נטויה. השיא האכזרי היה – דיאטת מלתעות, הכי נוראית שיש.
בוקר אחד קמתי כשמחצית מאחת מהשיניים שלי נעקרה כביכול מעצמה.
אז תם ונשלם עידן המלתעות.
בתקופה שרדיתי בעצמי ללא מצרים הצלחתי לרדת 36 ק״ג והגעתי לתת משקל.
תקופה הזויה שכל יום התאמנתי שעה וחצי בחדר כושר וביום שישי שבת רק אחרי מינימום של שלוש שעות ירדתי מהמכשירים. במקביל שמרתי על משטר תזונתי על בסיס תוכנית הרזיה של דיאטקלאב.
הייתי מאושרת ואחוזת אימה.
מאושרת על היותי קלילה ומסוגלת לקנות כל בגד שמצא חן בעיני,
לא עוד התסכול שהיה לי מילדות שזו בעיה לכנס לחנות בגדים,
כי שום דבר לא יושב עלי יפה וזה במקרה הטוב שהייתה מידה...
או התחושה שעלי להסתפק בבגדים מיושנים ומבוגרים כי אין את המידות שלי.
מצד שני-פוחדת פחד מוות לעלות שוב במשקל.
אז הידקתי עוד את החגורה והפכתי לדיקטטור של עצמי.
השמירה על המשקל הפכה להיות בשבילי כמו ניסיון להחזיק חול בכף יד,
הוא יימצא את דרכו החוצה בכל מקרה,
ללא שליטה, גם אם נהיה חזקים ואיתנים על המשמר.
בשלב מסוים מסיבות רפואיות העליתי חלק מהמשקל.
כל ניסיונותיי לחזור ולרדת כשלו , הגוף בגד בי והפסיק להישמע לי.
היום בעזרת לימודי תכנות נוירולינגויסטי NLP, מיינדפולנס ושפת האכילה,
קבלתי כלים להיות קשובה לרגשות ולמחשבות שלי.
למדתי לארח בתוכי רק ״אורחים״ (רגשות ומחשבות) שמתאימים לי.
אחרים, להניח ולתת להם להתפוגג עד שייעלמו כי אין להם במה אצלי.
הגעתי לשלווה עצמית שמתוכה צמחה הנאה גדולה ממני איך שאני ומי שאני.
לא עוד דיכאון כי המשקל לא מצביע על הספרה הרצויה.
לא עוד הלקאה עצמית לא ללבוש בגד מסוים.
לא עוד ענישה לא לענוד עדי או נעל או תיק מבוקש.
לא עוד הימנעות מיציאה למקומות שונים כי מצב רוחי ירוד ואיני נראית טוב.
לא עוד הגבלה מסוגי מאכלים וכמויות.
וכששחררתי חזר הגוף שלי להאמין ביכולות שלו.
אט אט המשקל יורד ללא מאמץ מיוחד שלי
למרות שזה כבר לא חשוב לי
הבריאות הנפשית והפיסית הנובעת מהמשאבים הפנימיים שלי- ובלתי תלויה באיך שאני נראית.
היא המרפא הפנימי .
זה לא סיפור על הגעה למראה הנכסף.
זה סיפור על כך שהמראה הנכסף, המהנה והמצמיח- הפך להיות אני!
בואו להחליק על עקומת הניסיון של 46 שנים שלי.
תוכלו להתחבר לשקט שבכם ולבחור היכולות שיובילו אתכם ליעד הרצוי
תטמיעו התנהגויות שיצעידו אתכם להישגים שאתם מעוניינים.
תלמדו על עצמכם מה מתדלק המוטיבציה שלכם לכבוש את המטרה שלכם
תבינו ש ״אנשים נולדים בגדלים שונים״ וזה מצוין.
תימנעו מלפגוע בשמחה הפנימית שלכם ובדברים הקטנים שעושים אתכם מאושרים
תבחרו בחיים המכבדים את שלוות נפשכם ובריאות גופכם.