״מה לא הייתי נותן בשביל קצת שקט
קצת להירגע
לחזור לנשום, לישון כמו ילד
להירדם במיטה, אבל פחד תמידי
כמו מוות איטי מתנגן בי כמו מזמור תפילה
חג מעליי לכל מקום הולך איתי
מלאך לבוש סימן שאלה
כלום לא מובן מאליו לא אור השמש
גם לא יום חדש בסוף הרחוב נורה דולקת. שם אני נגמר פחד תמידי מטלטל אותי
רקדן שמאבד שיווי משקל כמו אולסטארס שמישהו זרק על עמוד חשמל. שנים יורקים עליי ואומרים לי שזה גשם
תפסתי צד גם בלי לבחור
עומד בתחנה ולא באה רכבת
משהו חייב לקרות חייב לקרות מה לא הייתי נותן כדי ללכת לאיבוד
לעזאזל אמת או שקר לחיות עד הקצה לא לדאוג מה מחכה בלי פחד שמכה
מעיר אותי מתוך חלום ישן
נספג בעורי
הצמיח קוצים
אין באמת... מקום כזה זמן.
שנים יורקים עליי ואומרים לי שזה גשם תפסתי צד גם בלי לבחור עומד בתחנה ולא באה רכבת משהו חייב לקרות חייב לקרות״
כתב: רועי חסן
בחרתי הפעם לצטט כי הוא מדבר על מה שהרבה
מאתנו מרגישים כל יום. פשוט קולע בול.
אז למה אנחנו לא מצליחים להתגבר על הפחד?
ההסבר טמון בכך שהמוח שלנו מורכב משלושה חלקים:
השכבה העליונה - אחראית על ההבנה, תכנון, החלטות.
השכבה האמצעית - אחראית על רגשות, קשר והימנעות מכאב.
ושכבה הפנימית ביותר - אחראית על הישרדות ועל האינסטקנטים שלנו.
כאשר נקלעים למצב המאיים עלינו,
כמו שודד רעול פנים חמוש מופיע מולנו או מחבל או חית טרף
אוטומטית המוח מציף אותנו בפחד.
הפחד נועד להגן עלינו מפני אלימות וסכנה והוא דואג להישרדות שלנו.
הפחד מורגש בגוף בצורות שונות:
הזעת יתר, חוסר שקט, פעימות לב, רעד, בריחת שתן וכדומה.
כתוצאה מהפחד משתחררים בגופינו חומרים שמעוררים את הגוף שלנו,
ומכניסים אותנו למצב של הגנה לקראת הרגע שבו תגיע אלינו התקיפה
ואז אנחנו קופאים על מקומנו, בורחים, או נלחמים (fight, flight, freez-הידועים כשלושת ה-F)
אבל יש אירועים לא הישרדותיים כמו...
איך תהיה הנסיעה?
איך אסתדר בעבודה?
איך אגיע לפגישה?
מה יקרה אם אצליח?
מה אעשה אם אכשל?
מה יהיה עם הילדים?
איך אשרוד פגישה עם קולגה?
אין סוף דוגמאות, מוכר לך?
בכל אירוע כזה אנו מדמיינים לעצמנו תוצאה נוראית
ומכך המוח מסיק באופן שגוי שיש איום ממשי על חיינו,
הגורם לנו להכנס למצב של הגנה:
הפחד משתק אותנו,
הפחד מונע שינה רגועה,
הפחד גורם לחוסר ריכוז וחוסר שקט,
ללחץ אינסופי ולפגיעה באיכות החיים.
המחשבה הטבעית העולה לנו-
חייבים להתגבר על הפחד הזה!
כאן נמצאת הבעיה בעצם,
הניסיון להתגבר על פחד רק מחזק אותו בסופו של דבר.
מה עושים?
נותנים לפחד להיות-
לא מוציאים אנרגיות כדי להדוף אותו - זה רק מתדלק ומעצים אותו.
דמיינו גל גדול העומד להתנפץ על ראשכם, מה תעשו?
אינסטיקטיבית תכנסו מתחת לגל שהתנפץ מעל לראשכם ותצאו ללא פגע.
כך ננהג בפחד, ניתן לו להיות אך ניקח את ההגה לידינו במלוא הפיקוד, המיקוד והשליטה.
בספר ״קסם גדול״ של אליזבת גילברט המדבר על חיים יצירתיים מעבר לפחד, היא כותבת:
"פחד יקר: אנ והיצירתיות עומדות לצאת ביחד למסע חשוב. אני מבינה שאתה מצטרף כי אתה תמיד עושה את זה.
אני מבינה שאתה מאמין שיש לך תפקיד חשוב בחיים שלי ושאתה לוקח את תפקידך מאד ברצינות.
התפקיד שלך הוא תמיד לעורר בי פאניקה מוחלטת ועמוקה בכל פעם שאני עומדת לעשות משהו מעניין... אתה מאד טוב בתפקיד שלך!
אתה יכול להמשיך לעשות את תפקידך אם אתה מוכרח. אבל אני גם אעשה את תפקידי במסע הזה - התפקיד שלי הוא לעבוד קשה ולהיות ממוקדת. גם יצירתיות הולכת למלא את תפקידה- לעודד אותי ולהיות מלאת השראה ותוכן.
יש הרבה מקום באוטו בשביל כולנו אז אתה יכול לשבת בנוח, אבל אתה חייב להבין - רק אני והיצירתיות מחליטות פה החלטות. אתה יכול לשבת, אתה יכול להשמיע את דעתך אבל אין לך זכות הצבעה.
אתה לא יכול לנגוע במפת הדרכים, או להציע דרכים אלטרנטיביות- אתה לא יכול לשחק עם הטמפרטורה של המזגן... אתה לא נוגע ברדיו! ומעל הכל חבר יקר- אתה לא נוהג!"
אחזו בהגה של חייכם.
בהצלחה
מוניקה