היום יצאתי להליכה משולבת בריצה במהלכה,
עלו בראשי מחשבות על כברת הדרך ארוכה שעברתי.
איזה שינוי עצום עשיתי בגישה שלי לחיים לפני כמה שנים.
איך התגברתי על אמונות שהגבילו אותי, פגעו בבריאותי ובאיכות חיי.
האני מאמין שלי: ״אם את רוצה, את יכולה, את מצליחה!״
משפט זה נכון לי בכל תחום חיים, למעט תחום הספורט.
מגיל צעיר שנאתי ספורט, לא הצלחתי להגיע להישגים בתחום זה. עם השנים ההתמודדות הפכה יותר ויותר קשה. סלידתי גברה, בפרט שהפעילות הגופנית רדפה אחרי. הייתי בטוחה שעם סיום התיכון סיימתי עם הרעה הזאת. אולם, כשהתגייסתי חל השינוי בצה״ל, חובת מד״ס בסדיר! רגע לפני שנכנסתי לקבע הוחלט: חובת מד״ס גם לאנשי הקבע! ואז הגיע הרגע המיוחל, זהו זה מאחורי, לעולם לא אדרש לבצע פעילות גופנית, חשבתי לעצמי. אבל... יש הפתעות בחיים, הנחיה חדשה באוניברסיטה חובת 2 יחידות לימוד בספורט!
חובת הספורט פשוט רדפה אחרי...
כעבור מספר שנים נדרשתי לעשות שינוי משמעותי בדרך החיים שלי.
הפעילות הגופנית הייתה חלק אינטגראלי מתוכנית ההרזיה. ההתחלה הייתה קשה מאוד לא יכולתי ללכת 10 דקות, היו לי בעיות נשימה וכאבים עזים ברגליים. בסבלנות ובהתמדה רבה ״לא מאהבת המן אלא משנאת מרדכי״ הגעתי להשתתף במרתון תל-אביב 2011 , נרשמנו בעלי ואני לריצת 10 ק"מ!
בחודשים האחרונים התאמנו לקראת המרוץ, הייתי מאוד לחוצה כי היה עלי לסיים את הריצה עד שעה ארבעים וחמש דקות כדי שהמרוץ יוכר.
עבורי הניצחון היה רק בהישג להיות שם ולסיים בזמן.
הגיע היום, בהתרגשות רבה הגענו לקו הזינוק!
השעון שליווה אותי באימונים והיה הרגולטור שלי, לפתע לא פעל!
נכנסתי ללחץ נורא, אבל אלתור קטן נתן לי ביטחון ופרופורציה למהירות וזמן.
שלא נדבר על החיזוק המוראלי, הקשבתי להופעה חיה אהובה ב-MP3 שמשכה היה כשעה וחמש עשרה דקות, ואל קו הסיום הגעתי עם התחלת השיר האחרון בהדרן וידעתי שעשיתי את זה!
מרוץ 2018
היה פשוט מדהים להיות חלק מההפנינג הזה: צעירים, מבוגרים, זקנים,שמנים, רזים, חיילים וחיילות, אימהות שרצו עם עגלות שבהם ישבו תינוקות לא להאמין איזו עוצמה.
היו רגעים לא פשוטים, הידעתם שברח' אלנבי ובאזור השגרירות האמריקאית יש עליה? וזה אחרי ריצה של מספר קילומטרים ובשעה שכבר היה חם...
חיילים עוקפים אותי משמאל ומימין שועטים קדימה במהירות, ועוברת המחשבה בראש, אני אמא של חייל ואני בדיוק כמוהם! יותר לאט, במאמץ רב יותר אבל אני שם מתגברת ומשתחררת מהכבלים שלי...
חצי ק״מ לפני הסוף, הרמתי את הראש ואני רואה את שער הגמר. בחוסר שליטה מוחלט פרצו מתוכי התייפחויות אדירות ובכי. חצי ק״מ אחרון והדמעות לא הפסיקו לרדת, עשיתי את הלא יאמן דרכתי על השטיח של קו הגמר! סיימתי ואפילו שברתי את השיא שלי (שעה ושלוש עשרה דקות)!
פחות או יותר בשלב הזה החלו להגיע מסיימי המרתון, 42.2 ק"מ.
אין לי מילים לתאר את החוויה, עמדתי ועודדתי אותם לא יכולתי לעזוב את האזור.
ראיתי אנשים שהדלק שלהם זו הנשמה, הרוח מביאה אותם לקו הגמר בנחישות אדירה!
ראיתי אנשים מבוגרים שבני המשפחה הצטרפו בקילומטרים האחרונים לתמוך ולעודד ובכוחות האחרונים מסיימים.
ראיתי עיוור שסיים עם מלווה.
ראיתי נער עם מוגבלויות פיסיות מסיים.
וגברים שנפצעו ו/או דיממו קשות, מתגברים על הכאבים ועושים את זה.
כל הכבוד להם, שאפו ענק, מורידה בפניהם את הסומבררו!!!
ואני, עם הניצחון הקטן-גדול שלי כבר מציבה לעצמי את האתגר הבא...
בואו לאמץ לעצמכם:
כלים ומיומנויות לתכנן את הכוח והמשאבים האישיים שלנו לאורך זמן ולצעוד קדימה...
טכניקות להגדרה מחדש אמונות בצורה מעצימה תוך שינוי משמעות הגורם או משמעות התוצאה
פרקטיקות מעשיות לשחרור מחסמים כך נמנעים מפגיעה בגוף ומגיעים לתוצאות בריאות
העצמת איכות החיים שלנו במטרה להיות מאושרים
שיטה מוכחת ומובנית שהוכחה במחקרים רבים